אפר 18

זוכרת, לא רק ביום הזכרון

לקראת כל צהריי ערב יום הזיכרון זה קורה לי…אני מארגנת את נרות הזיכרון אותם אדליק לקראת ערב.
ב- 18 השנים האחרונות – שני נרות;
אחד לזכר משפחות האיש שלצידי ואחד לזכר המשפחות שלי.
אילו שאת שמותיהם וקרבתם לא מכיר אף אחד "אצלינו"…
כמה ימים קודם לכן, מתפרסמות בעיתונים תמונות מזעזעות של ניצולים במלוא עליבות חייהם בערוב ימם.
ניצולי שואה שנושאים במשרות ציבור הופכים להיות "ניצולי מחמד" של נושאי משרות גבוהות יותר.
הדיון הציבורי על הזנחת הניצולים, בזבוז והעלמת כספי הסיוע לניצולים שוב מרים ראש וקול,
ברדיו מתחילים העורכים לשנות את סגנון השירים והנעימות המושמעים,
שוב ושוב משודרות הפרסומות העוסקות בעמותות הסיוע לניצולים שעדיין חיים בקרבינו,
בטלוויזיה שוב מראים את רחבת יד ושם לקראת הטקס המרכזי שיועבר בערב,
בפייסבוק מתחילים החברים להעלות פוסטרים, תמונות, קטעי שירים – כל אחד, מהמקום האישי אליו הוא חובר, נוגע ומרגיש.
ואני עוברת וקוראת שוב ושוב את הדברים שכתבתי בשנים האחרונות לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שומעת שוב ושוב את שירו של סוצקעווער, מנסה להצטרף עם המילים ומשתנקת.

אונטער דייַנע ווייַסע שטערן – אברהם סוצקעווער [1913- 2010]

מוזיק: אַוורעמל ברודנאָ

אונטער דײַנע ווײַסע שטערן
שטרעק צו מיר דײַן ווײַסע האַנט,
מײַנע ווערטער זײַנען טרערן,
ווילן רוען אין דײַן האַנט.
זע, עס טונקלט זײער פֿינקל
אין מײַן קעלערדיקן בליק,
און איך האָב גאָר ניט קײן ווינקל
זײ צו שענקען דיר צוריק.

און איך וויל דאָך, גאָט מײַן טרײַער,
דיר פֿאַרטרויען מײַן פֿאַרמעג,
ווײַל עס מאָנט אין מיר אַ פֿײער
און אין פֿײַער מײַנע טעג.
נאָר אין קעלערן און לעכער
ווײנט די מערדערישע רו,
לויף איך העכער, איבער דעכער
און איך זוך: וווּ ביסטו, וווּ?

נעמען יאָגן מיך משונה
טרעפּ און הויפֿן מיט געוווֹי,
הענג איך, – אַ געפלאַצטע סטרונע
און איך זינג צו דיר אַזוי:
אונטער דײַנע ווײַסע שטערן
שטרעק צו מיר דײַן ווײַסע האַנט,
מײַנע ווערטער זײנען טרערן
ווילן רוען אין דײַן האַנט.

אבל אני מבטיחה לך שאני זוכרת. כמעט בכל יום בשנה, אני זוכרת!

תמונה זו צולמה בטקס סיום טירונות בנות, ספטמבר 1980, במחנה 80. לצידי עומדים הסבים והסבתות שלי (שנפטרו במהלך השנים). כמעט כל משפחותיהם הושמדו במהלך השואה. במשך שנות עבודתי כמטפלת בשיטת פלדנקרייז, במסגרת כללית מושלם נתתי שיעורים (=טיפולים אישיים) רבים למבוגרים ניצולי שואה. מכל אחד מהם שמעתי סיפורים מופלאים על אהבת החיים והדרך שבה הצליחו להשאר בחיים ולהינצל. חלקם כבר לא איתנו. אחשוב על האנשים ועל הסיפורים היום, כשאדליק את הנר.
אני נשבעת לזכור ולא לשכוח!

Comments

comments

Powered by Facebook Comments

9 תגובות

דלגו לטופס התגובה

  1. כמוך, כמוני. זכר משפחות – הורי וכמעט כל משפחותיהם שניספו – איתי יום יום.
    ירבו כמותך.

    1. רחל,
      תודה מקרב לב על המילים שכתבת.
      שלך,
      אילה

    • דורית חומסקי on 18/04/2012 at 17:58
    • להגיב

    שלום אילה,
    מילים מרגשות וגם התמונה.
    לצערי אני לא מבינה יידיש אבל גם לי הנושא הזה קרוב ללב
    דורית

    1. דורית יקרה,
      תודה לך!
      אורנה (הגיבה אחרייך) צרפה את התרגום.
      שלך,
      אילה

  2. גרמת לי להרגיש קרובה אליך מאד מאד!
    התרגשתי, הזדהיתי , מרגישה את הכאב ….
    בת לדור השני לשואה.

    1. אורנה,
      בתודה והערכה על המילים ועל התרגום.
      שלך,
      אילה

  3. התרגום, זהו שיר מרטיט…

    תַּחַת זִיו כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם
    שִׂים עָלַי אֶת כַּף יָדְךָ!
    כָּל מִלָּה שֶׁלִּי דִּמְעָה הִיא:
    נָא קַבְּלֶנָּה אֶל חֵיקְךָ!

    כּוֹכָבֶיךָ זִיו יַטִּילוּ
    אֶל מַרְתֵּף אִישׁוֹן עֵינַי:
    אַךְ קַו אוֹר אֵין בּוֹ אֲפִלּוּ
    לְהָשִׁיב בּוֹ עַל הַשַּׁי.

    הֵן עַל מִי, אִם לֹא עָלֶיךָ
    עוֹד אַשְׁלִיךְ אֶת יְהָבִי?
    אֶת יָמַי כֻּלָּם לִחֵכָה
    זוֹ הָאֵשׁ שֶׁבִּלְבָבִי.

    נָח בַּמַּרְתְּפִים הַשֶּׁקֶט,
    דְּמִי הָרֶצַח מְחַלְחֵל:
    אֶל גַּגּוֹת נַפְשִׁי חוֹמֶקֶת,
    מִתְחַקָּה: אַיֶּךָ, אֵל?

    נִשָּׂאוֹת בִּיבַב פָּרוּעַ
    סִמְטָאוֹת וַעֲלִיּוֹת,
    וַאֲנִי מֵיתָר קָרוּעַ
    שָׁר אֲנִי לְךָ עוֹד זֹאת:

    תַּחַת זִיו כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם
    שִׂים עָלַי אֶת כַּף יָדְךָ!
    כָּל מִלָּה שֶׁלִּי דִּמְעָה הִיא:
    נָא קַבְּלֶנָּה אֶל חֵיקְךָ!

    • זיו לפיד on 31/08/2014 at 23:16
    • להגיב

    מרגש ומצמרר
    וחייבים להנציח אותם לעד

    1. תודה לך זיו, שקראת ושהגבת.
      אילה

כתיבת תגובה

Your email address will not be published.