דצמ 22

איך לעבור את החורף בשלום בלי כאבים מיותרים


כשאומרים לי חורףחיוך גדול נפרש על פני
כשאומרים לי יורד גשםאני מתחילה להתרגש
כשאומרים לי יהיה קרליבי מתחמם
עבורי – עונת החורף היא שמחה גדולה ואושר רב.
אילה טייכמן

יחד עם זאת אני מכירה (א)נשים שעבורם – תקופת החורף היא סיפור שונה לחלוטין.

ארבע עונות בשנה מלוות את האדם מקדמא דנן.
יש התאמה מופלאה בין תקופות השנה,
שעות היום והלילה,
שעות הגאות והשפל,
הטמפרטורות המשפיעות על כל האטמוספרה ובכלל, על כל הסובב אותנו.
לאן שנפנה את מבטינו נראה צמיחה, לבלוב, פריחה, הבשלה, קמילה ונשירה.
לתחושתי, בד בבד עם העונות משתלב מצב הרוח של בני האדם, החיות והיקום כולו  – כך סובב ומתנהל.

בהרצאת מבוא על הרפואה הסינית שמעתי על קיום ארבעה טיפוסי עונות גם אצל בני אדם.
גם בהתאמת צבעים יש ארבעה סוגי עונות טיפוסיים.
ובעבר, כשעסקתי במקצועות התעופה בהחלט הייתה חשיבות רבה לעונות השנה ולמזג האוויר.

כבר כתבתי רבות על כך שלאורך רוב חיי (עד כה) היה הריקוד גורם מאוד מרכזי בהם – למדתי,  ולימדתי ואף הופעתי במסגרת קבוצות שונות בסגנונות מגוונים ואהבתי (כמעט) כל רגע מהחיים הללו.

הכול החל להשתנות כשנה לאחר לידת הבת שלנו.
כאב עז במורד השוק הימנית היה מעיר אותי בהפתעה מספר פעמים בלילה.
בתקופה מסוימת הייתי מתעוררת. מסתובבת לצד השני. ומייד נרדמת. לא לזמן ארוך והייתי מתעוררת שוב.
לאחר תקופה – כבר לא נרדמתי בקלות כל כך לאחר הופעת הכאב.
ולאחר תקופה נוספת החלתי לחוות כאבים כל כך עזים שתקפו אותי במהלך היום בשעות שונות באופן שכזה, שבזמן התקפת הכאב (שנמשכה מספר שעות) בקושי יכולתי לעמוד על אותה רגל.
על מנת לקצר את היריעה – אבחון הבעיה ארך זמן רב בעיקר בשל היכולות הפיזיות המרשימות אותן הפגנתי כרקדנית,
יכולת התנועה והגמישות המפורסמות – באו לי לרועץ ואפילו הפריעו לאבחן את ה"בלט הקל" שמירר את חיי והפך אותי לאישה אחרת: עצובה, חלשה, שאינה מסוגלת לתפקד היטב בחיי היום יום שלה, שאינה מסוגלת לשאת בידיה את ביתה התינוקת – אלא רק בישיבה.

הפכתי להיות עייפה וכבדה בכל המובנים – פיזיים ונפשיים.

את האור "גיליתי" בוקר אחד על רצפת הפרקט של אולם התעמלות ענק.
נכנסתי בתחושות פיזיות מאוד לא קלות (כאב) לשיעור פלדנקרייז קבוצתי ויצאתי ממנו (מהשיעור) ללא כאב!!!
עד היום אני מסוגלת לשחזר את תחושת ההפתעה – לבוא באי נוחות לשיעור ולצאת חופשייה ומאושרת.
הרגשתי ש"חזרתי הביתה אל גופי".
תחושת ההקלה הפיזית נמשכה רק כ-שעה – אך הייתה זו אחת השעות המשמעותיות ביותר בחיי,
שהובילה אותי ל"חקור בגופי" את שיטת פלדנקרייז – אשר עד אותו היום שמעתי עליה מיתוסים שונים כגון:
..זה רק לזקנים…זה משעמם…כל הזמן רק שוכבים ולא עושים כלום…ישנים שם… ועוד מיני סופרלטיבים –
היום אני פועלת רבות על מנת לשנות את המיתוסים הללו.

פלדנ-מי??
ד"ר משה פלדנקרייז – מדען, ממציא, חוקר, חלוץ, ג'ודוקא, שפיתח שיטה מופלאה לשיפור איכות התנועה.

פלדנ-מה?
האדם הוא יצור הישרדותי, כך מלמדים אותנו החוקרים. הם מדווחים על מקרים רבים של תגובות זהות אצל בני אדם שונים להתניות מסוימות.
אנשים נוטים להגיב בחיוך על חיוך, אנשים מגיבים בהתכווצות וברתיעה אם שמעו קול רועם במיוחד, רבים מתפרצים בקריאות חדווה כשמקבלים מתנה ודומעים כשנתקלים באירוע מעציב.
בנוסף לתגובות הרגשיות , האדם הוא אורגניזם של הֶרגלים, אותם אנו רוכשים במהלך חיינו.
בתקופות שונות מתאימים לנו הֶרגלים אחדים ובתקופות אחרות יתכן שלא יתאימו אותם הרגלים ונאלץ לרכוש הרגלים חדשים.
לדוגמא – בארץ נוהגים בצד ימין של הכביש בעוד שבאנגליה נוהגים בצד ההפוך.
עבורי, ההרגל הוא דבר חשוב ביותר – בתנאי, שיודעים לצאת ממנו. יתרון גדול יש לו לאדם המסוגל "לצאת מההרגל". מחשבתו גמישה יותר ויש לו שפע אפשרויות להתנהל בחייו.

פלדנקרייז ב-3 מילים:
"להפוך את הבלתי אפשרי ל-אפשרי, את הקשה לקל ואת הקל לנעים ונוח"

פלדנ-איך?
הגדולה של שיטת פלדנקרייז בעיני היא – שהיא מבוססת על תנועה.
התנועה צרובה ב-D.N.A. שלנו.
מרגע היווצרות העובר ובמהלך כל חודשי ההיריון אנו בודקים תנועות.
התנועה היא שגרת חיינו.
כפעוטות וילדים אנחנו נעים באופן חופשי, סקרן, מתנסה, נהנה – סוג ואופן תנועה שכמבוגרים לעיתים מתרחק מאיתנו.
היות ואנחנו בתנועה כל חיינו – אני טוענת שכולנו עוסקים/עסוקים ועושים שיטת פלדנקרייז בכל רגע ורגע.

ואיך קשור החורף לפלדנקרייז?
תלמידים ומטופלים רבים שמגיעים בחורף מתלוננים באזני רבות על חזרה של כאבים ומגבלות שכבר חשבו שנפטרו מהם.
בכל פעם שמגיע מטופל עם תלונה שכזו אני מבקשת לברר – האם שינויי מזג האוויר עשויים לתרום לחזרת הכאבים. במידה והתשובה "כן" אז כבר ירדה רמת הדאגה של האדם ומכאן אפשר להתחיל שיעור חדש.

בחורף…קר, רטוב, חשוך, לעיתים לא נוח, אנשים נוטים להתכנס אל עצמם, אוכלים יותר ועוד…

בשיעורי פלדנקרייז, המבוססים בעצם על אבני הדרך ההתפתחותיות, מועברים מהלכי תנועה המתאימים לכל שלב ומצב בחיים: עבודה, מנוחה, קיץ וחורף.
אני מקפידה שהתלמידים יחוו חשיבה עצמאית,
שיפתחו סקרנות לגבי תנועתם תוך התנסות חווייתית כשלאורך כל השיעור – התנועה שלהם קלה ובסוף השיעור אני מקפידה "לחבר" את נושא השיעור ל- פונקציה בה משתמשים בחיי היום יום.
[רמז לדוגמא: חישבו נא – כמה פעמים ביום אתם נוהגים להושיט יד?? עד כמה התנועה הזו קלה עבורכם?? האם יש דרכים להקל ולשכלל אותה??]

פעמים רבות, כשמגיע תלמיד לשיעור (אישי או קבוצתי) ומתלונן על כאב – אבדוק איתו את כמות התנועה שעושה, ביחס לנדרש בפועל ואנחה אותו להמשיך לנוע באופן שלא יגרה היווצרות כאב.
הכאב – הוא מורה. הוא מסמן לאדם מתי הוא מבצע פעולה או תנועה באופן שאינו יעיל.
במידה והתלמיד אינו מסוגל לבצע את התנועה אזי אנחה אותו לדמיין את התנועה.
על פי רוב – העבודה הגופנית דרך הדמיון תשתפר את המצב.

תלמידי יודעים – אין צורך בציוד מיוחד.
מספר מועט של חזרות מקל בצורה משמעותית על הכאב,
וכשהמוח אינו מרוכז בכאב – הוא מסוגל להתפנות לפעולות נוספות – הנאה, בדיקה, למידה ועוד.

מאחלת לכם חורף קל, מופחת כאבים ומרובה בתנועה נעימה.

כאן, בתחתית הדף אפשר (ואפילו רצוי)
להגיב,  ללחוץ Like לפירגון, לשתף חברים או להעביר הלאה למי שזקוק.
תודה!

Comments

comments

Powered by Facebook Comments

14 תגובות

דלגו לטופס מילוי התגובה

    • ליאור on 23/12/2010 at 23:03
    • השב

    מעניין מאוד..

    תודה!

      • on 24/12/2010 at 6:25
      • השב

      תודה רבה ליאור. תודה שבחרת להגיב. אני מאוד שמחה שעניינתי אותך

    • שושי on 24/12/2010 at 6:03
    • השב

    את כותבת בצורה מענינת ואני משתדלת לקחת את דברייך ולבצע.
    יישר כח

      • on 24/12/2010 at 6:26
      • השב

      שושי יקרה,
      אני שמחה שדבריי מגיעים אלייך באופן שכזה. תודה לך וסוף שבוע נעים.

    • רותי אוריאלי-דרור on 24/12/2010 at 15:42
    • השב

    אילה יקירתי
    מילה במילה מה שאני חווה איתך בימי ראשון.תודה על הכל
    רותי

      • on 24/12/2010 at 17:47
      • השב

      רותי,
      אין כמוך!
      תודה ולהת' בשיעור הקרוב

  1. פוסט מצויין! עושה חשק!

      • on 25/12/2010 at 13:01
      • השב

      רביד,
      שימחת אותי :-)
      תודה שהגבת

  2. אילה, נהניתי מאד לקרוא את הבלוג.
    אהבתי את המשפט "להפוך את הבלתי אפשרי ל-אפשרי, את הקשה לקל ואת הקל לנעים ונוח".
    עבורי זהו משפט מפתח בחיים המקצועיים והאישיים ואני משתדלת להנחיל אותו גם לאחרים.
    תודה לך,
    שרונה

      • on 29/12/2010 at 17:15
      • השב

      שרונה יקרה,
      אני מאוד מעריכה את החשיבה שלך ומודה לך על השיתוף.
      שלך,
      אילה

    • תמי on 11/01/2011 at 20:37
    • השב

    תודה על התזכורות של איכויות הפעילות על בסיס פלדנקרייז.
    נראה שמזלי שלמדתי והשתתפתי בשיעורי פלדנקרייז בראשית נעורי – סוף שנות ה-60 ותחילת 70, לא היה ממש למה להשוות (פרט לפיזיוטרפיה של קופ"ח, שהיתה מנוכרת ומקובעת)והמורה היתה פשוט נפלאה (אדית ירקוני ז"ל). הרבה לקחתי לחיים ממה שלמדתי, אפילו בלי לדעת, ורק מול תזכורות כמו שלך אני מוצאת את המקור לחיפוש ולמידת הגוף כדרך חיים.

      • on 12/01/2011 at 6:25
      • השב

      תמי יקרה,
      תגובתך ריגשה אותי.
      אני מודה לך על השיתוף ומזמינה אותך להמשיך לקרוא ולהגיב.
      שלך,
      אילה

    • תלמה on 20/01/2011 at 19:40
    • השב

    איילה היקרה
    הלוואי והייתי גרה קרוב יותר כדי לזכות בהדרכתך. את פשוט מדהימה.אני מחוברת לפדנטיפ כלאינפוזיה
    וגם אחת ממסקנות חיי שאי אפשר בלי פלדנ… מה הוא גם הציל אותי ואת אמי ז"ל שכאמור הייתה תלמידתו הפרטית הראשונה.
    בברכה ותודה תלמה

      • on 22/01/2011 at 23:22
      • השב

      תלמה יקרה,
      המחמאות שלך ריגשו אותי מאוד.
      סליחה על שלא זכרתי שפלדנקרייז טיפל בך ובאמך ז"ל.
      אם תואילי לספר לי עוד על הטיפולים אשמח מאוד.
      שלך,
      אילה

כתיבת תגובה

Your email address will not be published.