אפר 06

השיעור שלמדתי מארבעת הבנים

ראשית דבר:

אמש נתקבלה שיחת טלפון, ממספר חסוי. הדובר הציע לי להעביר שיעור התנסות בשיטת פלדנקרייז.בדקתי ביומן וגיליתי שיש לי שעה פנויה (45 דק' בעצם) ושאני יכולה לתת שיעור לדוגמא. בררתי היכן האולם המדובר ומסתבר שהוא נמצא במרחק הליכה סביר ממני.כך, מצאתי את עצמי מגיעה לסטודיו נחמד ונעים, על הפרקט כבר הונחו ארבעה מזרנים, התאורה הייתה מתאימה ונכונה, טמפרטורת האולם הייתה אידיאלית ואפילו כיסא עמד שם מוכן עבורי.

השיעור:

בדיוק בשעה שנקבעה, נפתחה הדלת ואחד אחר השני, פסעו פנימה ארבע דמויות.
לא היה לי ברור אם הם נשים או גברים, לא יכולתי לשער את גילם, צעירים או מבוגרים, קשה היה לי להבחין אם מישהו מהם סובל מכאבים או מגבלת תנועה. הרבה מרכיבים בסיטואציה היו לא ברורים.

ברכות, הם חלצו את נעליהם, הסירו את המעילים ונגשו, כל אחד, אל "המזרן שלו", התכופפו, הניחו ברך (או שתיים) על הרצפה, הורידו את האגן אל המזרן ונשכבו על הגב.

התחלתי להנחות את השיעור.

הזמנתי אותם "להקשיב" לאופן שבו הגוף מונח.

לנסות להבחין באילו מקומות בגוף מרגישים נוח? אילו אזורים בגוף קרובים לרצפה? האם יש משהו שהיו מעוניינים לשפר במהלך השיעור?

השיעור התקדם, באופן רגיל;

אני מציעה ומזמינה לנסות מהלך תנועתי מסוים,
המשתתפים פועלים בקצב שלהם ועל פי הבנתם.
אני מזמינה למנוחה בה הם בודקים שוב ומחדש את האופן בו הגוף מונח ובמה שינה או שיפר, המהלך התנועתי, את תחושתם וכך הלאה.
השיעור התפתח והגיע אל סיומו.

בסיום כל שיעור בקבוצה אני מבקשת מהמשתתפים (בינינו, אילו כמעט תמיד משתתפות) לחזור, במחשבה, על התהליך התנועתי אותו בדקנו.

אני מזמינה אותן לנסות לחבר את התהליך בשיעור ל-תנועות מחיי היום-יום שלהן, מוסיפה כמה מילים על הערך המוסף של התנועה מהשיעור ולסיום מציעה "לקחת מהלך אחד משמעותי שתרגלת" איתך הביתה.

כך עשיתי גם אתמול. הצעתי לארבעת המשתתפים שלי "לקחת איתם משהו מהשיעור – הביתה".

 המשתתפים:

להפתעתי, התקרבו אלי הדמויות ופה אחד אמרו לי:

אנחנו ארבעת הבנים: החכם, הרשע, התם וזה ש(לא) יודע לשאול. 

כבר שנה אנחנו מקבלים ממך פלדנטיפים אחת לשבוע והחלטנו לבוא ולשמוע איך את מעבירה שיעור ובהזדמנות זו רצינו גם לומר לך כך:

אמר האחד (ואני מוכנה לחתום על כך שהוא החכם): בשיעור שעשינו היום ממש הרגשתי, עם כל מהלך, איך אני משתפר ומשפר את התנועה, את ההבנה, את הקליטה. בשלב מסוים אף עלו לי כמה רעיונות למשהו שתכננתי לעשות בביתי.

אחריו פתח את פיו האחר (הרשע?) ואמר: כל מה שנתת היום בשיעור וכל ההצעות שלך, אותן את כותבת בפלדנטיפים לא מתאימות לי. זה לא מספיק לי. אני מרגיש שאם לא כואב לי ואין לי אוויר – לא עשיתי כלום. פשוט כלום!

השלישי אמר: כשאת כותבת בפלדנטיפ להרים ולהוריד למה את מתכוונת? (ואני הרהרתי לעצמי שסביר שהוא התם).

האחרון לדבר היה "זה ש(אינו) יודע לשאול" וכך שאל:

אז איך בעצם הגעת לעסוק בפלדנקרייז

מה את אומרת שהשיטה עשתה בשבילך?

העמידה אותך על הרגליים?? זה מאד מעניין!!

אני רוצה להצטרף לקבוצת פלדנקרייז ואם אפשר, אז לקבוצה שלך!

 

Comments

comments

Powered by Facebook Comments

8 תגובות

דלגו לטופס מילוי התגובה

    • א. עתיר on 06/04/2012 at 16:06
    • השב

    יקירתי,
    לא שטעית בבחירת המקצוע, אבל בהצלחה לא פחותה יכולת להיות רעיונאית בחברת פרסום (ו/או מחלצת-ראשי-ממשלה מן הפאשלות הדיבוריות שלהם).
    חג שמח!
    א.

      • on 06/04/2012 at 16:31
      • השב

      א. יקרה,
      זה ממש לא פלא שאני אוהבת אותך כל כך!!!
      חיבוק וחג שמח.

  1. מפתיע, מרגש, מלהיב… בדיוק כמו שצריך! חג שמח ומבורך, אילה יקרה (:

      • on 08/04/2012 at 10:29
      • השב

      דקלה,
      איזה יופי לפגוש אותך שוב (כאן)
      תודה על המחמאות – זה מאוד מחמיא.

      חג שמח ולהשתמע
      אילה

    • יהודית on 07/04/2012 at 0:16
    • השב

    אילה יקרה,
    אני מסכימה עם א. עתיר, לחלוטין.
    ועל כך כבר ציינתי שוב ושוב בעבר. כשרונותיך רבים וברוכים ומגוונים. וכל תחום של כתיבה, ייצוג, קידום, הנחיה, ועוד ועוד ועוד יהיה עליך כמו כפפה, בהצלחה רבה.
    חג חרות שמח ואביב מקסים,
    יהודית

    • on 08/04/2012 at 10:13
    • השב

    יהודית יקרה,
    תודה רבה לך על הצבעת האמון
    חג שמח ויומולדת עליז ו-הרבה בריאות
    אילה

  2. אילה יקרה,
    אני מצטרפת לקודמותי ומכתירה אותך בזאת, כברוכת כשרונות.
    תענוג לקרוא אותך!
    חג שמח,
    שרונה

      • on 11/04/2012 at 20:11
      • השב

      שרונה יקרה,
      אין כמוך!! ♥
      חג שמח,
      אילה

כתיבת תגובה

Your email address will not be published.